קורא היום אחרי אירועי ה-7 באוקטובר את מלכוד 67 — מרגיש חסר משמעותי.
הכיוון הכללי עדיין נכון.
הצדדים השונים בשיח הפנים ישראלי לא מעריכים ולא מבינים מספיק את מי שנמצא מהצד השני — ואת העובדה שגם הוא מביא פרספקטיבה חשובה לשיח הציבורי.
הספר הזה מנסה לתת תמונה — להבנתי חלקית — של מה קורה בשיח הישראלי, ומצייר תמונה מורכבת ולא רעה בכלל.
בנוסף, הוא קורא לשינוי החשיבה מחשיבה דיכוטומית לחשיבה כמותית, כאמצעי שיאפשר התקדמות לכיוון טוב יותר.
קריאה שאני מאמץ בכל לב.