בספר הזה אבי גרינצייג מנסה לבנות את המשטר האידאלי לטעמו

זה תרגיל אינטלקטואלי נחמד וגם נעשה בצורה לא רעה - אבל הישימות של התרגיל הזו מפוקפקת בעיניי

הוא מתחיל בסקירה היסטורית של התפתחות שיטות המשטר והצרכים עליהם הן נועדו לענות

משם עובר לצייר את הצרכים שלדעתו שיטת משטר עדכנית צריכה לענות עליהם - כאן כבר ניכרת העמדה האישית שלו ככותב

לדוגמה בדיון על זכויות האדם יש הרבה דיון על זכותו של האינדבידואל - בלי לדון כלל בזכויותיה של הקבוצה

אם נבחן את האיזכור הקצרצר על המתת חסד - לא מובעת כלל השאלה של מה הן זכויותיהם של האנשים הסובבים את החולה היוטה למות וכיצד כל הכרעה בעניין רגיש שכזה פוגעת בהם

בדיון על הפרדת רשויות הוא לא מכניס כלל את הדיון על הפרדה של רמות רשויות שונות, זה נכנס מאוחר יותר בפרק זריז על שלטון מקומי שנראה שהודבק בחופזה מאוחר יותר

אבל הבעיה הכי גדולה שמצאתי בספר זה בדיון הכלכלי

אין כלל התייחסות למשמעות של תאגידים בחברה הקפיטליסטית, לא כאמצעי לריכוז כח, לא כאמצעי למינוף משאבים של אחרים, לא כאמצעי השפעה על נבחרי ציבור

למרות שיש אין סוף דוגמאות לשימושים כאילו והם חייבים להילקח בחשבון בכל מערכת משטרית מודרנית

אפילו האיזכור של מונופולים נעשה כבדרך אגב כאשר הדוגמה המובאת לכך שלא צריך לדאוג מכח מונופוליסטי היא דוגמה שאני יכול להעיד מכלי ראשון שהשפיעה לרעה על החדשנות בשוק, ובכך פגעה בפועל בחברה בניגוד למה שהיא נועדה להראות

בסוף הספר נעשה נסיון לרדת ממעוף הציפור את המציאות של חיינו - ולחשוב איך אפשר לממש את האידאל שהוצג - לצערי החלק הזה נשאר ברובו ברמת הסיסמאות ועדיין לרחף באויר

בסהך הכל טוב לראות דיון מנומק, אז תודה לאבי גרינצייג על העבודה שהשקיע

זקנה

היא לא עניין של גיל

היא עניין של פסיביות

של נוקשות מחשבתית

של יאוש מהעולם

שאץ קדימה ומשאיר אותך מאחור

זקנה

היא לא עניין של זמן

היא עניין של תזמון

של האם קפצת על העגלה היום

או שאתה מסכל עליה נוסעת בלעדך

זקנה

היא לא עניין של זמן

היא חוויה מתמשכת

כמו דכאון

עוטפת אותך מסביב

החיים הקלים של האוננות

האוננות הפיזית

בה אני לא צריך לדאוג לך

האוננות האינטלקטואלית

של לבנות מגדלים באויר מהרעיונות שלי

האוננות של המנהיג

שאומר אני ואני ואני

האוננות הלאומית

של הפגנת כח מול המראה

סמל סופרמן במרכז החזה

נשען על הקיר עם יד למעלה

גוף ישר

טלטל מתנפנף מעל העין

מדמיין את עצמי עף

מפגין את כח העל שלי

מעל האסלה

יד אחת מכוונת את הזרם

רק לא לפספס