מאנגלית outlander / Diana Gabaldon

רומן היסטורי על המאה ה-18 בסקוטלנד

נותן תחושה יפה של המקום, הפוליטיקה, האמונות והסביבה

הוא משתמש במסע בזמן כדי לייצר השוואה בין המאה ה-20 למאה ה-18 — מה שמייצר עניין ומתח

אבל לקראת סוף הספר זה נראה כאילו במקום יש גם הרחבה של הספקטרום הגיאוגרפי — שהיא ההרחבה הטבעית של הסיפור — במקביל יש הגדלה של מקומו של המסע בזמן: מפרט רקע לדמויות לחלק משמעותי מהעלילה

לדעתי זה פוגע בסיפור

עדיין היה כיף לקרוא — אבל לא יצר אצלי תחושת ציפיה להמשך

אוטוביאוגרפיה פוליטית של מי שהיה נציג האקדמיה במפלגת השלטון בישראל ומחובר חזר לביבי במשך תקופה לא קטנה

כתוב באופן קליל ומהנה

ומעיד מכלי ראשון על בעיות ארוכות טווח בתרבות השלטונית של ישראל:

1. התפיסה המושרשת שהכנסת אמורה לשרת את הממשלה ואת הרשות המבצעת בכללותה במקום להיפך

2. נטייה לפיתוח של קבעון מחשבתי וקונספציות ונסיון רב כח להגן עלהן מפני כל בחינה חיצונית

3. היכולת האין סופית להתעלם מבעיות וכשלים שכבר זוהו בעבר אם זה לא דחוף לטפל בהן כרגע

בעיות שרובן ככולן מופיעות שוב ושוב בהיסטוריה הישראלית

ולפעמים אפילו מתפוצצות לכולנו בפרצוף

מדריך משעשע למהי אנושיות ואיך היא הגיע להיכן שהיא נמצאת היום

זו לא סקירה היסטורית אלה נושאית - המדברת על נושאים מרכזיים בחוויה האנושית

בכמה וכמה נושאים מצאתי את עצמי מתפעל מהניסוח המשעשע ומחודד של נקודות שקשה להבהיר

כיף גדול

זה נושא שתופס כותרות לאחרונה

אני שם לב שהרבה זמן מושקע על ידי מתנגדי שילוב נשים בצבא להבדלים הפיסיולוגיים בין גברים ונשים ולנזקים הסמויים הצפויים לנשים שיבצעו מעבר ליכולתן

בלי להיכנס לאמיתות או חוסר האמיתות של הטענות הללו אני תוהה האם הטוענים מודעים לשתי חולשות מרכזיות בטענות הללו

1. הטענות הללו נכונות לגבי גברים באותה המידה שהן נכונות עבור נשים - בגדול פעילות גופנית מאומצת שנעשית לא נכון ולאורך זמן - פוגעת במי שמבצע את הפעילות הזו בלי קשר למין אליו הוא או הים משתייכים

2. הודות לטכנולוגיה הטיעונים הללו הם בהכרח זמניים - יש כבר היום פתרונות טכנולוגיים שמאפשרים להעביר חלק נכבד מהעומס הפיזיולוגי למכונות ממנופים ומכונות שזמינים היום לשימוש דרך מכונות הנשלטות מרחוק שמאפשרות לפעול בתנאים מסוכנים בלי לסכן את האדם עצמו וכלה באבי טיפוס של חליפות ושלדים חיצוניים שעדיים לא נמצאים בשימוש מבצעי - אבל כבר ברור שהם יגיעו לשם במועד עתידי כלשהו

בספר הזה אבי גרינצייג מנסה לבנות את המשטר האידאלי לטעמו

זה תרגיל אינטלקטואלי נחמד וגם נעשה בצורה לא רעה - אבל הישימות של התרגיל הזו מפוקפקת בעיניי

הוא מתחיל בסקירה היסטורית של התפתחות שיטות המשטר והצרכים עליהם הן נועדו לענות

משם עובר לצייר את הצרכים שלדעתו שיטת משטר עדכנית צריכה לענות עליהם - כאן כבר ניכרת העמדה האישית שלו ככותב

לדוגמה בדיון על זכויות האדם יש הרבה דיון על זכותו של האינדבידואל - בלי לדון כלל בזכויותיה של הקבוצה

אם נבחן את האיזכור הקצרצר על המתת חסד - לא מובעת כלל השאלה של מה הן זכויותיהם של האנשים הסובבים את החולה היוטה למות וכיצד כל הכרעה בעניין רגיש שכזה פוגעת בהם

בדיון על הפרדת רשויות הוא לא מכניס כלל את הדיון על הפרדה של רמות רשויות שונות, זה נכנס מאוחר יותר בפרק זריז על שלטון מקומי שנראה שהודבק בחופזה מאוחר יותר

אבל הבעיה הכי גדולה שמצאתי בספר זה בדיון הכלכלי

אין כלל התייחסות למשמעות של תאגידים בחברה הקפיטליסטית, לא כאמצעי לריכוז כח, לא כאמצעי למינוף משאבים של אחרים, לא כאמצעי השפעה על נבחרי ציבור

למרות שיש אין סוף דוגמאות לשימושים כאילו והם חייבים להילקח בחשבון בכל מערכת משטרית מודרנית

אפילו האיזכור של מונופולים נעשה כבדרך אגב כאשר הדוגמה המובאת לכך שלא צריך לדאוג מכח מונופוליסטי היא דוגמה שאני יכול להעיד מכלי ראשון שהשפיעה לרעה על החדשנות בשוק, ובכך פגעה בפועל בחברה בניגוד למה שהיא נועדה להראות

בסוף הספר נעשה נסיון לרדת ממעוף הציפור את המציאות של חיינו - ולחשוב איך אפשר לממש את האידאל שהוצג - לצערי החלק הזה נשאר ברובו ברמת הסיסמאות ועדיין לרחף באויר

בסהך הכל טוב לראות דיון מנומק, אז תודה לאבי גרינצייג על העבודה שהשקיע