ישן עם הראש על הכפות
נע בזריזות מחלום לחלום
ממתין לצליל הצחוק שיבוא
למשמע שאגת הכאב
לאחר שיד קטנה תמשוך בזקני
והתגובה המצלצלת לאחר מכן
תותחי הייאוש
תוקפים את כל מה שזז
אש ידידותית
המרחיקה כל עוזר
ורק גשרי הקירבה הרחבים באמת
עליהם יעברו אמיצי הלב
אולי יאפשרו לכבות את הדלקה
נזר הבריאה
משאיר את חותמו
כתמי צבע הבוקעים מכל עבר
החונקים את העולם סביבם
והאדם בחכמתו
אוסף ממיין ודוחס
ממחזר את עולמו
בונה הרים וגבעות
מעצב ומשנה
יושב במגדל השן
ומחכה לנסיכה
חומות של שתיקה
עולות סביב
ותחושה של עיזבון
יושב במגדל השן
ומחכה לנסיכה
השריון ממורט ומבריק
תלוי על הקיר
ועדיין מראה סימני מאבק עתיק
יושב במגדל השן
ומחכה לנסיכה
מטה את ראשי מבעד לחלון
נותן לזקני להשתלשל מטה
עד אדן החלון
יושב במגדל השן
ומחכה לנסיכה
זורק ממחטה לכאן ולשם
וממתין שתבוא ותשאל
“האם שלך?”
יושב במגדל השן
ובונה עוד קומה
משחק האומץ הוא אחד האהובים עלי. אני בוחר יריב, גם אם הוא לא רוצה. ואם אין יריב, אני מוצא קיר שלא מוצא חן בעיני, לבן כדי שאוכל לראות לו את הלבן בעיניים. נעמד מולו, בוחן אותו מלמעלה למטה במבט מזלזל, ואז אני נועץ לו מבט ישר בעיניים. ומתחיל לצעוד אחורה, לא מסיר ממנו את המבט לרגע, מתרחק עד שקשה להבחין בעיניים.
אז אני מרכין את הראש, שומר את המבט נעול לו על העיניים, ומסתער.
רץ קדימה, בכל הכוח, גומע את המרחק במהירות שיא. לפעמים ההתרגשות כל כך גדולה, שאני חייב לעצום את עיני. ואז אני מנצח, תמיד!
יש יריבים מסוגים שונים, גם קירות גם אנשים. חלקם בורחים, נמצאים בכיוון אחר, ומתרחקים כשאני פותח את עיני.
יש רמאים, שסוטים הצידה ונותנים לי מכה בכתף או בצד. ויש גם את האמיצים, שנשארים עד ההתנגשות. אבל אפילו הם, לא יודעים לספוג את הכאב.
אני תמיד מנצח!
Get in touch with me at: lee [plus] blog [at] elenbaas [dot] org [dot] il