על הקיר תלוי שעון
פעימות הזמן מונה
מתקתק לילה ויום
בקצב בלתי משתנה
בעוצמה אחידה.
אך אנו מתוך שיגרה
לתקתוק כבר לא מאזינים
ובו כלל לא מבחינים.
הוא ברעש הרקע נבלע
נעלם לתת מודע.
אך קורה שבאופן פתאומי
באיזה רגע סתמי
תוך עיסוק יום יומי
חוזרים לשמוע
ולא ברור מדוע
טקטוק קצבי ורם
שלא נשמע מזמן
של אותו השעון
אף שלא השתנה
את מיקומו לא שינה
וכהרגלו בדבקות סופר
את הזמן העובר
באותם קצב ועצמה.
ויש שמתוך שגרת יומנו
ומפאת הרגלנו ועיסוקינו
קול אדם יקר שאתנו
שהוא מובן מאליו עבורנו
כתקתוקו של שעון
גם הוא כאילו נאלם
ברעש רקע כביכול נעלם.
אך בשונה מקול השעון
כאן יש חובה להתעורר
ולהאזין בזמן
פן חלילה נאחר.
תרגום משוודית רות שפירה
עלילה קופצנית ומשעשעת
שילוב אמין של עובדות היסטוריות עם המצאות פראיות
קריאה כיפית
סאגה משפחתית קורעת לב,
סיפור המסגרת לקה קלות בחוסר אמינות בגלל הצורה בה הוא מסופר: לפעמים כסיפור שקורה, ולפעמים כספור המסופר מפי אחת הדמויות
והמעבר בין שתי הצורות הללו אינו חלק דיו.
הסאגה עצמה משכנעת ונוגעת ללב. ספר שגרם לי להזיל דמעה יותר מפעם אחת. בעיקר דמעות כאב והשתתפות.
למי שמכיר וגדל בירושלים, גם אם לא באותם המקומות, והדורות, הספר בא עם בונוס: הוא מפיח חיים חדשים במקומות מוכרים, ומעלה ריחות ותמונות מהעבר.
השעות הגנובות של הלילה
רגע אחרי שכבר היה צריך לישון
המלאות במתיקות של עוד להספיק היום
הבאות עם המחיר של מחר
אילו השעות בהן אני מרשה לעצמי
לנוח מדאגות היום
בלי לנוח באמת
אילו השעות שאני משלם עליהן
ביוקר בימי המחרת
Yesterday we took the slow weekend to start playing D&D as a family.
The idea was that this is something we could all do together. Each working in his own style, and enjoy.
I haven’t played for a while, and it showed.
I decided to go by the book this time, to get it organized and to be able to maintain continuity.
So i made sure we had a rule book in Hebrew at hand (I want the kids to be able to read it on their own). And decided on a ready made adventure to kick us off with.
We prepared the characters (Always a long and painful process.) We got a nice combination. And as soon as the characters were in a good enough shape - it was time to start playing.
And here i made the fatal mistake. I strictly by the rules, instead of bending them to suit the people and the situation (as a good GM would do.)
The result was a large blow up from the kids that their patience was over extended. And the fun dissipated from the air very fast.
I plan to try again, and continue it. I just plan to remember to be more attentive to my audience this time around.
Get in touch with me at: lee [plus] blog [at] elenbaas [dot] org [dot] il