סמל סופרמן במרכז החזה
נשען על הקיר עם יד למעלה
גוף ישר
טלטל מתנפנף מעל העין
מדמיין את עצמי עף
מפגין את כח העל שלי
מעל האסלה
יד אחת מכוונת את הזרם
רק לא לפספס
מלמעלה
Apr 3, 2021
בתור גבר
לשמוע על קשיי הנשים
לצקצק בלשוני
ולהמשיך
בתור לבן
לשמוע את הגזענות הגואשת
להניד בראשי
ולהמשיך
בתור מי שמעולם לא חסר לו דבר
לשמוע על עוני
לעצום עיניים בכאב
ולהמשיך
להמשיך בחיי ממרומי הפירמידה
לדעת ולא לדעת
מי נמצא למטה
שלום
Jan 20, 2021
אמרנו שלום
אמרנו שלום אתמול
אמרנו שלום לפני שבוע
אמרנו שלום לפני חודש
אמרנו שלום כשהרגשת לא טוב
אמרנו שלום שלום בנפילה ההיא
אמרנו שלום לאט, לאורך שנים
וזה עדיין לא מספיק
אני רוצה להמשיך להגיד שלום
אבל אי אפשר
הלכת
אז אני אומר
עכשיו
שלום
פרח בר
Jul 15, 2016
פרח בר קטן לבד
לא נחשב
מי מביט עליו
ומשהעז ונבט
לצד צמח בן תרבות
הוא כעשב רע מעושב.
לו היה זה הפרח
באותם צלם ודמות
גדול ממדים יותר
היה זוכה ביחס אחר.
ולו היה אותו פרח
לא אחד בדד
רק אחד מחבורה
בקרקפת או אשכול,
הרושם כבר היה גדול.
יחד היו עומדים בתחרות
עם פרח בן תרבות.
חובה להתעורר
Jul 15, 2016
על הקיר תלוי שעון
פעימות הזמן מונה
מתקתק לילה ויום
בקצב בלתי משתנה
בעוצמה אחידה.
אך אנו מתוך שיגרה
לתקתוק כבר לא מאזינים
ובו כלל לא מבחינים.
הוא ברעש הרקע נבלע
נעלם לתת מודע.
אך קורה שבאופן פתאומי
באיזה רגע סתמי
תוך עיסוק יום יומי
חוזרים לשמוע
ולא ברור מדוע
טקטוק קצבי ורם
שלא נשמע מזמן
של אותו השעון
אף שלא השתנה
את מיקומו לא שינה
וכהרגלו בדבקות סופר
את הזמן העובר
באותם קצב ועצמה.
ויש שמתוך שגרת יומנו
ומפאת הרגלנו ועיסוקינו
קול אדם יקר שאתנו
שהוא מובן מאליו עבורנו
כתקתוקו של שעון
גם הוא כאילו נאלם
ברעש רקע כביכול נעלם.
אך בשונה מקול השעון
כאן יש חובה להתעורר
ולהאזין בזמן
פן חלילה נאחר.
לישון איתם
Apr 21, 2016
הקטנים האלו
האהובים הללו
שסוחטים כל היום כל טיפה של כח
ועכשיו רוצים אותי
בדרישה כובלת במתיקותה
לישון איתם
להישאר ער
Apr 21, 2016
עכשיו שהשמש שקעה
שהמקלחת הסתיימה
כשהכל נגמר
כשמתחיל הזמן האסור
הזמן של הגדולים
אני פשוט חייב
בכל מחיר
להישאר ער
יושב במכונית הפעוטות
Apr 8, 2016
יושב במכונית הפעוטות
זו שמקבלת מטבעות
מבזבז את זמני
סותם את אוזני
אוטם את מוחי
נמנע מהשינוי המאיים
נמנע מהמציאות
… ולו רק לכמה רגעים
Sitting in the toddler car
Apr 8, 2016
Sitting in the toddler car
The one that accepts coins
Wasting my time
Closing my ears
Closing my mind
Avoiding the threat of change
Avoiding reality
… just for a few more seconds
על שלושה דברים הכתיבה זורמת
Jun 7, 2013
על שלושה דברים הכתיבה זורמת
על הכאב
הגדל כמורסה בלב
ומתפרץ כוולקנו לדף
על העין
המצלמת את העולם
ומבליטה את כיעורו
ועל הלשון
המעצבת את התמונה
לחץ השלוח אל לבבכם
- פורסם בבמה חדשה
חשיפה
Aug 31, 2011
ללכת ברחוב ולתת לאדם הבא העובר מולי הצצה קצרה לנבכי נשמתי.
זה מצריך אומץ לדעת שאתה הולך לחשוף את עצמך לזר. זה מסוכן.
וזה גם קצת אידיוטי.
אז למה אני עושה זאת בכזו קלות?
כי זה משכר? אדרנלין? תחושת בדידות?
בעבר המניע המרכזי שלי היתה הבדידות.
היום הבדידות שלי אחרת,
יש לי חום ואהבה, יש לי אתגר ואיכפתיות
ויש לי גם את הבדידות שלי
אותה אני שומר מכל משמר
וכך שוב אני מחפש את הזר הבא, לחשוף בפניו את צפונות ליבי.
- פורסם בבמה חדשה
כשהעננה קמה
Dec 26, 2004
כשהעננה קמה
מותחת רגלים ומזדקפת
מתחשק לי לפתוח בשיר
על גשמי העבר
על קשתות העתיד
על הדרך תחת רגלי
המתמלאת לבנים צהובות
כך ארוץ עד שאתעייף
ואישן עם חיוך
על כר של תקוות ירוקות
- פורסם בבמה חדשה
רסיסי הרגש
Sep 12, 2004
רסיסי הרגש
שניתזו מן החלום בהתנפצו אל המציאות
טעם המלח, הצער, הכאב וההנאה שנותרו על שיפתותי
אותם אני מנסה לכלוא למילים
לשמר את עדינותם וריחופם
כמו לקשור בועות סבון בשרשרת ברזל
שלא תעוף ותימוג מחיי
כזיכרון יום אתמול
- פורסם בבמה חדשה
שמיכת האני
Aug 21, 2004
צעד אחר צעד
הגשר מתנדנד מעל תהום הייאוש
חריקות חבלי התמיכה מלוות כל מאמץ
מכל כיוון קיצורי הדרך שולחים חבלים
לעזור ולהאט, לתמוך ולהסיט
המתמידים ימשיכו קדימה
בצעד נחוש
קצבם האחיד נמדד בחריקות חבלים ושיניים
ובגמרם את הגשר הם יתמודדו מול הבא
החכמים ינצלו כל עזרה אפשרית
כלוליין יהלכו מחבל לחבל
ללא מאמץ נראה לעין
אבל לעולם לא ידעו להיכן החבל יוליך אותם
לכן לנצח ידלגו מאחד לאחר
המסכנים מאמצים את כל כוחם עם כל צעד
והשלבים נשברים תחת משקל המאמץ
והם נצמדים לחבלים המתנדנדים משברי הגשר
נאחזים בכל קנה קש
מטפסים לאט למקור החבל, ללא מחשבה להיכן הוא יוביל
פחד הנפילה ממלא את נפשם
וכל חייהם הוא המאבק להישרדות, בגשר האחד הזה
והאדם כמוני כמוך
נע מדרך זו לאחרת
בסולם אחד רץ
ובאחר נאבק על החיים
פה מתמיד ופה פונה לאחור
פעם נוסק ועף על פני החבלים
ופעם נשמע קול התרסקות האני
מתהום היאוש
פסיפס הקרעים המלווה אותנו
בו נתכסה בלילה
ונתכרבל עמו כצעצוע אהוב
שמיכת הטלאים המשמשת אותנו להזדהות
העשויה מאותם החבלים
- פורסם בבמה חדשה
שירה
Aug 21, 2004
הברה למילה
אבן על אבן
לבנות תיבה, מארז
להכיל את העולם
את רגעיו הקסומים
את השחור המקיף
והאור המגן
רעיונות הקורמים עור על מילים
אך רק לעיתים רחוקות
רק תחת ידי האומן
ואזמל לשונו של האמן
יצא עולם שלם
ללא חוט התלוי ומידלדל
הפורם את כל המארג
- פורסם בבמה חדשה
מילים
Aug 21, 2004
הפה נפתח ומילים יוצאות
המילים העומדות על הלשון
ולא הרובצות על הלב
ומסך העשן נפרס
עולה ומערפל את החושים
מעמעם את הכאב
והן מתרבות המילים
גם על הלשון, וגם על הלב
על הלב רובצות ומוסיפות משקל
ואילו מהלשון קופצות לעולם בתרגילי אקרובטיקה מרהיבים
הכול שוקע, סוער ומתפרע
עד הרגיעה, בה העשן מתפזר
והכאב מתחדד
- פורסם בבמה חדשה
הסנה הבוער
Aug 21, 2004
מול הסנה הבוער בכאב
כאבי מכה שורשים
קולות הלב בשיח מסועף
נישאים מלהבה ללהבה
ריח הבשר הנשרף
עומד על קצה הלשון
עם מנה גדושה של אמפתיה
להקל את החיים
שורשים מעלים רגעים
תחושות העבר מלבלבות מן האש
תקווה חדשה פורחת
עולה מתוך הסנה
ואני בתוכו
- פורסם בבמה חדשה
אמונה עיוורת
Aug 21, 2004
עולם חדש
מבריק
תהליכים פשוטים
כל אידיוט יכול
כלים משוכללים
חוסכים עבודה
נבנים ומשתכללים
להדיוטות יודעים פחות
מעגל סובב
מתגבר
לבנות עולם מושלם
לאנשים פחותים
בעלי אמונה עיוורת
- פורסם בבמה חדשה
אני הצופה מן הצד
Jul 28, 2004
כשהוא מת היה יום נאה.
זה לא היה מותו הרשמי, זה יתרחש עוד בעתיד. אבל מוות זה היה משמעותי. הוא איפשר לו להיולד מחדש. לידה בה הוא התעצב וקיבל כיוון.
המקרה עצמו אינו יוצא דופן. נער בלהט יצרים, חושק בנערה. ההבדל היה שהוא עשה מעשה ופגע. גם זה לא יוצא דופן במיוחד. לכך יש מבוגרים, ללמד, לתקן ולמזער את הנזקים. והם הצליחו. היא היתה הקורבן אבל התגברה ובנתה חיים. הם הצליחו קצת יותר מדי טות איתו. הוא חש את הפגיעה עוד קודם, ממנה. וזו הועצמה ע”י המבוגרים. וכך הוא התחבא בתוך עצמו, ומת.
זה לא קרה ברגע אחד. אלה תהליך כואב של גסיסה פנימית. בה לאט לאט נעלמו החיים מתוכו. כלפי חוץ דבר לא השתנה, הוא רק נעשה עצור יותר. ומאחר ומעולם לא היה פתוח במיוחד, אחרים לא הבחינו, אף לא המבוגרים. ויום אחד הוא הסתכל במראה, וראה שכל מה שנשאר ממנו זו כליפה ריקה, וצורך עז למלא אותה.
הוא היסתובב מתוך הרגל בצורה זו, עד שחבר חלק איתו סוד. לא סוד גדול, ולא נישאר מן הסוד ההוא דבר היום. אבל עכשיו הוא החה קליפה עם תוכן. היה לו סוד למשמרת. היתה תכלית, מהות, והכיוון נקבע. הוא למד לשמור סודות, לדובב אותם, ולהתענג עליהם. לפעמים כל כך התענג, שמצא קושי לשמור עליהם, וכך סודות נפלטו. אבל בגדול הוא הצליח, והסודות שנפלטו רק גרמו לו להראות אנושי יותר, מזמין יותר. ועוד סודות הופקדו בתוכו.
שנים זה נמשך כך, סוד מחליף סוד. חולפים ומחליפים אחד את השני ללא משקע. הקליפה נשארה קליפה, ורק הצורך קיבל כלים, פיתח מיומנות.
אז באה הלידה השניה, החשובה. סודות של אחרים, שברירי חיים בהמתנה לא סיפקו יותר. היה צורך במשהוא משלו, חיים בפני עצמם. אך הקליפה מלאה. מלאה בחיים אחרים. חיים חשובים, אשר לא ניתן לבטל. גם הצורך הישן עודו חי, דורש פיסות חיים חדשות, תנועה מתמדת. המאבק הפנימי החל. להבחין בין סיפות החיים, האישיות והצאוחסנות. לסנטז אישיות חדשה, על בסיס המעט המסתתר בין הפינות החשוכות של הקליפה. מאבק לנקז את החיים האחרים החוצה, אך לא לאבדם.
התהליך עוד לא נגמר. אני עדיין צופה בו נאבק עם כל נשימה. אבל כבר יש חיים נוצצים בתוך הקליפה. יכול להיות שאם אני אצטרף, ממרום נקודת התצפית בתוך הראש, יכול להיות שאז התהליך יושלם. אבל אז אני לא אהיה קיים. יהיה משהו-מישהו אחר, גדול יותר. ולי עוד יש הצורך לחיות מתוך עצמי. באותה הנקודה בה התחבאתי כל השנים הללו, כשחיים אחרים חולפים על פני. ——————-
- פורסם בבמה חדשה
מראה שבורה שעל הקיר
Jul 17, 2004
מראה שבורה שעל הקיר
מה הדרך הנכונה מכל?
שברי תשובות בקולות סדוקים
לכאן, לשם, לזוז ולהמתין
מראה שבורה שעל הקיר
מהן הדרכים העומדות בפניי?
שברי צלילים עולים חובקים
מציעים עולם שלם, שבור
מראה שבורה שעל הקיר
מה הוא האני שלי?
דום שתיקה מכל החלקים
ורק הבבואה מסתכלת חזרה
במבט שואל של מיליוני רסיסים
- פורסם בבמה חדשה
כמו בשיעור מלאכה
Jul 17, 2004
העננים פזורים בלא צורה מוגדרת על פני השמיים
בגווני בסיס שונים של אפור
ומבעד להם שמיים תכולים של יצירה
תחומים בעטרת זהב הנגלית ונחבאת בין העננים
מלאכים אשר טביעות רגליהם נמצאות בכול
מעצבות את גבולות הדמיון
כמו בשיעור מלאכה
- פורסם בבמה חדשה
מזגן
Jul 7, 2004
בקיץ קר בחורף חם
אלו הם סדרי הבריאה
מאז נברא המזגן
ואנו אשר נבראנו לפניו
סובלים את סדרי העולם
חולים מהם
וכופים אותם על אחרים
כאילו היה זה מעולם
- פורסם בבמה חדשה
גן העדן הנעול
Jul 7, 2004
החרב המתהפכת
בשערי גן העדן
עושה עוד סיבוב
ושוב הסחרחרת מעיפה אותי
לכיוון לא ידוע
בכח שלא יתואר
וכשאני נופל על פניי
וקם מדמם
התקווה צובעת מולי את הכיוון
שוב לשער הנעול
- פורסם בבמה חדשה
שקיעה חורפית
Jun 27, 2004
בקבוק דיו נשפך על השמיים
פס כהה המתפרק לכל צבעי הקשת
בוהק בצדדיו אל מול יד החמה
ועם הזמן המטפטף מן הבקבוק
דוהים הצבעים אל מול השחור
ופה ושם בוהקים רסיסים מדף הבריאה
שנשארו בלתי מוכתמים הלילה
- פורסם בבמה חדשה
ספינקס
Jun 27, 2004
ישן עם הראש על הכפות
נע בזריזות מחלום לחלום
ממתין לצליל הצחוק שיבוא
למשמע שאגת הכאב
לאחר שיד קטנה תמשוך בזקני
והתגובה המצלצלת לאחר מכן
“יופי! קמת!”
- פורסם בבמה חדשה
תותחי היאוש
Jun 26, 2004
תותחי הייאוש
תוקפים את כל מה שזז
אש ידידותית
המרחיקה כל עוזר
ורק גשרי הקירבה הרחבים באמת
עליהם יעברו אמיצי הלב
אולי יאפשרו לכבות את הדלקה
לפני כלות כל חלקה טובה
- פורסם בבמה חדשה
חיריה
Jun 26, 2004
נזר הבריאה
משאיר את חותמו
כתמי צבע הבוקעים מכל עבר
החונקים את העולם סביבם
והאדם בחכמתו
אוסף ממיין ודוחס
ממחזר את עולמו
בונה הרים וגבעות
מעצב ומשנה
יוצר בריאה חדשה וריחנית
- פורסם בבמה חדשה
במגדל השן
Jun 26, 2004
יושב במגדל השן
ומחכה לנסיכה
חומות של שתיקה
עולות סביב
ותחושה של עיזבון
יושב במגדל השן
ומחכה לנסיכה
השריון ממורט ומבריק
תלוי על הקיר
ועדיין מראה סימני מאבק עתיק
יושב במגדל השן
ומחכה לנסיכה
מטה את ראשי מבעד לחלון
נותן לזקני להשתלשל מטה
עד אדן החלון
יושב במגדל השן
ומחכה לנסיכה
זורק ממחטה לכאן ולשם
וממתין שתבוא ותשאל
“האם שלך?”
יושב במגדל השן
ובונה עוד קומה
- פורסם בבמה חדשה
משחק האומץ
Jun 16, 2004
משחק האומץ הוא אחד האהובים עלי. אני בוחר יריב, גם אם הוא לא רוצה. ואם אין יריב, אני מוצא קיר שלא מוצא חן בעיני, לבן כדי שאוכל לראות לו את הלבן בעיניים. נעמד מולו, בוחן אותו מלמעלה למטה במבט מזלזל, ואז אני נועץ לו מבט ישר בעיניים. ומתחיל לצעוד אחורה, לא מסיר ממנו את המבט לרגע, מתרחק עד שקשה להבחין בעיניים.
אז אני מרכין את הראש, שומר את המבט נעול לו על העיניים, ומסתער.
רץ קדימה, בכל הכוח, גומע את המרחק במהירות שיא. לפעמים ההתרגשות כל כך גדולה, שאני חייב לעצום את עיני. ואז אני מנצח, תמיד!
יש יריבים מסוגים שונים, גם קירות גם אנשים. חלקם בורחים, נמצאים בכיוון אחר, ומתרחקים כשאני פותח את עיני.
יש רמאים, שסוטים הצידה ונותנים לי מכה בכתף או בצד. ויש גם את האמיצים, שנשארים עד ההתנגשות. אבל אפילו הם, לא יודעים לספוג את הכאב.
אני תמיד מנצח!
- פורסם בבמה חדשה
Advice to a Poet
Jun 16, 2004
Aim the camera in your head
click, and the moment is frozen in your memory
take out the tools
chisels, hammers and pokes
shape this image into words
work fast before it melts
not that it will ever go away
but hurry before it became something new.
When the work is done
Don’t ever look back
The frozen fragment that was left from the moment
Never feels the same any more
Just take your distance
And read it a while later
As a new experience.
- published on new stage
רעיונות
Jun 14, 2004
מילים מידפקות על קירות ראשי
נוקשות ולא מקבלות תשובה
חוברות לרגע ונפרדות
מתערבלות אחת עם השניה
נולדות ומתות
ואני בכובע מחודד, וחטוטרת
בוחש בתמליל
מרתיח אותו עם רגשות
והבועות עולות מעלה ומתפוצצות
רעיונות אשר אובדים לעד
ופה ושם, כמו בועות סבון
רעיון עולה, שלם
ומגיע לגובה העיניים
שובר את האור בדרך חדשה
צובע מציאות
- פורסם בבמה חדשה
- פורסם בשירת השורות
Tea
Jun 14, 2004
Small fire burning below the pot
Hot steam paints visions of a better life
A dash of work, a drop of studies
And a whole lot of responsibilities that add body to the mix
Pour it when it boiled into small cups, and drink in small sips
Taste the bitterness of the pain
The sweetness of joy
The hope, the loss, the life
Savor the aroma,
Inhale deeply
And then share it with those you love
Make it the greatest tea time for your soul
- published on new stage