על הקיר תלוי שעון

פעימות הזמן מונה

מתקתק לילה ויום

בקצב בלתי משתנה

בעוצמה אחידה.

אך אנו מתוך שיגרה

לתקתוק כבר לא מאזינים

ובו כלל לא מבחינים.

הוא ברעש הרקע נבלע

נעלם לתת מודע.

אך קורה שבאופן פתאומי

באיזה רגע סתמי

תוך עיסוק יום יומי

חוזרים לשמוע

ולא ברור מדוע

טקטוק קצבי ורם

שלא נשמע מזמן

של אותו השעון

אף שלא השתנה

את מיקומו לא שינה

וכהרגלו בדבקות סופר

את הזמן העובר

באותם קצב ועצמה.

ויש שמתוך שגרת יומנו

ומפאת הרגלנו ועיסוקינו

קול אדם יקר שאתנו

שהוא מובן מאליו עבורנו

כתקתוקו של שעון

גם הוא כאילו נאלם

ברעש רקע כביכול נעלם.

אך בשונה מקול השעון

כאן יש חובה להתעורר

ולהאזין בזמן

פן חלילה נאחר.