נהגתי לקרוא את עצמי לדעת
לשקוע בעולמות אחרים
רחוקים, זרים, יפים, מזוויעים… הכל הולך
לברוח מכאן, להתחבא שם
עם השנים החכמתי
והיום אני קורא את עצמי לדעת
מבקר במקומות אחרים
להביא כלים ותובנות לעולם הזה
כשהמציאות חולפת מול פני
חולפת מציאות נוספת בתוך ראשי
רבדים של פנטזיה, אכזבות, חרטות ותקוות
מתערבלים בערבוביה מול עיני
כשאני פוסע במציאות
אני פוסע גם בתוך חלום
הנגלל עם כל צעד מול עיני הפנימית
משקף מציאות שיכלה, או לא, להיות
כל מילה המתנגנת מפי
מתלווה למילה הנאמרת בתוך ראשי
נארגות לשיחות נפרדות, בפנים ובחוץ
המשתלבות זו עם זו
כך אני חי חיים מרובדים
שלא תמיד אני יודע
עד כמה הם אמיתיים
כל רובד מציאותי לי בזכרוני
There is a certain order things have to be done.
Not due to real constraints, but due to legal thinking.
You have an agreement. Agreement naturally means both sides have to do something for the other side.
And when the other side does not uphold his end of the bargain you basically have several options:
The last option is the trickiest one, it is based on three steps.
If the other side does not accept the compensation it can lead to him starting the cycle again, but from the other side, leading to a blow up. It can lead to legal arguments.
On some occasions the other side sees your argument, but on others - you have to make him see it.
The first crucial step is to make the issue visible.
Communicate what the other sided should do and didn’t do. Set time-frame for fixing it, and notify that you will do it, and what the compensation will be if you do beforehand.
“עזרו לי”
“אני מסכן”
“רעב”
“קשה”
“ילדים”
היללות קורעות את הלילה
את הלב
מתי לעזור?
כמה?
האם?
איך?
פעם תשלוף את הארנק
תיתן מטבע או שטר
פעמיים
שלוש?
איפה הסוף? איפה העתיד?
כתוב נהדר.
נושא קשה הנחשף מחדש מזוית חדשה,
לדעתי קריאת חובה, אבל לא ראשונה על הנושא.
הוא נותן פרספקטיבה איך ה”נורמלי” משתנה לפי נקודת המבט, ואיך תיתכן הזוועה ע”י אנשים שפויים
Get in touch with me at: lee [plus] blog [at] elenbaas [dot] org [dot] il