אני רואה אותך מולי
רחוקה כטפח
רחוקה שנות אור
ראשך, פנייך מסחררים את ראשי
בעודך מחשבת מטלות היום והמחר
אני פה ברגע
ואת שם בצורכי העולם הזה
במרחק
וכשאת פה
לוקחת חופש
אזי תורדות אותי הדאגות
ןשוב המרחק ביננו
אני רואה אותך מולי
רחוקה כטפח
רחוקה שנות אור
שני ארועים בעת האחרונה גרמו לי לראות בייתר שאת את הדיסוננס הפוליטי
המרחק בין המובטח למבוצע
והמרחק בין הקהלים השונים: הקהל החושב חוקר שואל לבין הקהל המרגיש
האירועים היו:
את התחקיר של אילנה דיין לא ראיתי, אבל כן ראיתי תחקירים אחרים שלה, וסגנונה מעלה שאלות נוקבות, ולא נעימות למושאי התחקיר שלה. את תוכן התגובה כן קראתי, ומעבר להתייחסות אישיותית אין בו התייחסות לשום שאלה.
הסיבה היא שהתחקיר נועד לקהל אשר שואל שאלות, ומצפה לקבל תשובות ממנהיגיו
ולעומת זאת התגובה כוונה לקהל אחר, קהל אשר נסחף עם רגש הרדיפה המובע בתגובה, ומאבד בדרך את היכולת לחשוב על התחקיר עצמו.
עבור אילנה דיין והקהל החושב, התגובה מהווה ראייה לכך שדברים מתנהלים באופן לא תקין בלשכת ראש הממשלה
עבור ראש הממשלה התגובה הינה חלק ממערכת בחירות מתמשכת ומהווה עוד דרך לצבור כח פוליטי מההמון הזועם, בדיוק כפי שהיתה הקריאה להגן על הארץ כי הערבים מצביעים בהמונייהם
בדיוק אותם הרגשות שטרמפ השתמש בהם כדי לסחוף את אמריקה, ולה-פן משתמשת בהם בצרפת
אותם הרגשות בדיוק אשר דע”ש חיזבאאלה וחמא”ס מטפחים בלב חסידיהם
מגמה כלל עולמית של ניצול רגש ההמון הזועם והפגוע, ע”י מנהיגים המשכילים לטפח אותו לתועלתם האישית ולקידום אמונתם
נקרא בנשימה עצורה
בעברית משובחת, המתובלת במילים בודדות בערבית וארמית
מגולל פנטזיה מרשימה, הקשורה קשר הדוק לקורותייהם של היהודים ושל האסלם
אני כותב זאת כשאני עדיין בהלם מהאבדה הגדולה של יוסף
אני יודע שבמבט לאחור, זה יקוטלג כסיפור יפה, שאינו מציאותי
אולם ברגע זה, הוא נוגע בי
אין כח
העייפות נוחתת
עיסוקים אחרים
דוחקים את תשומת הלב
ובכל זאת
יש לדחוף בכח
להמשיך לנוע
להתמיד
כדי להגיע
עברית: עמנואל לוטם
תיאור משכנע של התפתחות עתידית אפשרית
הוא מצביע צעד אחר צעד על הצעדים בדרך לתבונה לא ביולוגית
שתרחיב ותתעלה על התבונה הביולוגית שלנו
ותגדיר מחדש את הציויליזציה שלנו
ומעלה את השאלה מהו אדם ומהיא אנושיות?
ניתוח הזמנים שהוא מציע נראה לי קצר באופן ברור עבור התחזיות קצרות הטווח, וסביר עבור התחזיות ארוכות הטווח. אבל לא התקרבתי לבצע ניתוח מעמיק של מגמות לאורך זמן ע”מ להגיע למסקנה מבוססת יותר מאשר תחושה.
ולעומת זאת ריי אכן השקיע זמן רב בניתוח הנתונים כדי להגיע למסקנות שלו, ומניח את הנתונים לפיתחינו בספר ובאתר
הבעיה המרכזית שלי עם הניתוח שלו, היא שהוא לא פותח פתח לכיוונים אחרים:
התפרשות של האנושות החוצה ממערכת השמש לפני הסינגולריות תביא להיווצרות של מספר איים של אנושיות אשר אינם יכולים לתקשר זה עם זה באופן מיידי
באופן זה יוכלו להיווצר מספר נתיבים לסינגולריות אשר יכולים להוביל ליקום מעניין הרבה יותר מהמתואר ע”י ריי.
מלבד זה, קשה לי לוותר על התמונה הרומנטית המחלחלת בי מיילדותי על אנושות (מובנת) לי, המטיילת ברחבי היקום באופן כזה או אחר.
תיאור הסכנות העולות מן הטכנולוגיות החדשות ביחד עם אידיאולוגיות המקבלות התאבדות כפעולה לגיטימית ורצויה
מביא אותי למסקנה שכאשר תהייה תבונה חזקה, תהייה גם תבונה חזקה שתושפע ע”י האידיאולוגיות הרצחניות הלל
ואז אנו בני האדם הביולוגיים נהפוך לחיות המחמד של התבונות החזקות, בתהליך הדרגתי, כאשר צער בעלי חיים (אדם) יהיה העקרון המנחה אותו יש עלינו להכיל
נקודה אחרת לגבי מיקומינו בעולם, סביר בעיני שלפי הניתוח של ריי, היו ציויליזציות מתקדמות מאיתנו, אשר הפכו למסה אפורה, לפני או אחרי הסינגולריות וככאילו הסיכוי שלנו למצוא אותם בפרוייקט כמו סטי הינו אפסי
כך שאולי בתהליך הניסיון של היקום להפוך לתבוני (לפי ריי) אנו רק הניסיון הנוכחי.
ספר שווה קריאה, ולו רק בגלל שהוא מעורר מחשבה על עתידינו כגזע
Get in touch with me at: lee [plus] blog [at] elenbaas [dot] org [dot] il