ספר זה מעלה את סיפור תחילתו של החינוך הדמוקרט כתנועה בישראל

את העקרונות העומדים מאחוריו

ואת הדרך ליישומם

לא כמתכון בדוק, אלה ככיוון אותו כל בי”ס וקהילה צריכים לאמץ לעצמם

נקודה חשובה עבורי היתה תיאור התהליך כניסה למערכת דמוקרטית, והכשלים המתלווים לכך.

גולת הכותרת של הספר עבורי היתה ההסבר לצורך בחינוך דמוקרטי כדרך להתמודד עם העתיד

דרך לייצר חברה בת קיימה בעידן בו כל אינדוידואל סורר יכול להניח את ידו על נשק השמדה המוני, ולהשתמש בו, העידן המתקרב בצעדי ענק לכולנו.

כמו מגדל קלפים

נבנה האמון

צעד צעד

מועד ליפול

ברגע אחד

של חוסר זהירות

על בסיס רעוע זה

אנו בונים את חיינו

קשרינו עם אחרים

אהבותינו

שאיפותינו

בניין מדהים

מפעל חיינו

כאשר אני קורא את הספר הזה

אני נזכר למה החלטתי לשלוח את ילדי לבית הספר הדמוקרטי

ובשבר שהיה לי מול בית הספר

העקרונות, והמחשבה של החינוך הדמוקרטי כל כך נראים לי נכונים

כל כך מתאימים לי, לילדי ולכל אדם אחר שאני מכיר

כל כך מכינים לחיים בעידן שלנו, באופן מובהק בשונה ממערכת החינוך הרגילה

ויחד עם זאת, למדתי שתמיד הדבר החשוב ביותר

הוא מי האדם העובד עם ילדך

ולא המסגרת או המסלול אליו הוא שייך

ולצערי בשנתיים הראשונות שלנו בחינוך הדמוקרטי,

נוצר משבר אמון ביננו לבין הצוות אשר לא נתן לנו להשאיר שם את הילדים

אבל ככל שאני קורא בספר

מתחשק לי יותר ויותר לחזור למסגרת של חינוך דמוקרטי

לא לאותה האחת, אלה לאחרת

שאוכל להאמין באנשים המעורבים

יש רטובות של תשוקה

יש נקירות של חובה

יש ארוכות של אהבה

יש קצרות של מגע

כולן מחברות

נשמה לאחרת

כולן נשיקות

מאנגלית עמוס פארן

יש כמה ספרים שאני חוזר אליהם לאורך השנים

קורא שוב, טובע שוב בתוך הסיפור, ונהנה כבפעם הראשונה

זה אחד הספרים הללו

ההתנגשות של 3 התרבויות: היפנית הפיאודלית, מול האירופאית של תחילת עידן התגליות, מול הישראלית שלי היום כקורא.

סיפור האהבה הטראגית והבלתי אפשרית, על רקע מאבק האדירים בין השליטים השונים ביפן

פשוט לקרוא בנשימה עצורה, לטפוע בסיפור פעם נוסף, ןלהניח את הספר בצד.

בידיעה שאקרא בו שוב בעתיד, באותה ההנאה.