עברית: רות שפירא
סיפור נוסף, משעשע וקופצני
עם מסר ברור שחוזר על עצמו לעייפה:
טוב לתרום, כי זה טוב גם לתורם
לא מצליח ליצור את אותה התחושה של צמאון לקפיצה הבאה כפי שהאנלפביתית הצליח
סה”כ בינוני
באיזור הנוחות
שם אני מרגיש בבית
שם אני נע בלי חשש
שם אני לא שם לב
לפרטים
לשינויים
לחוסר הידיעה שלי
שם אורבת הסכנה
להיתפס לא מוכן
לטעות בלי לשים לב
צופה בחדשות
מרותק
בתחושת תיעוב
קורא בעיתון
בנשימה עצורה
ותחושת גועל
איך העולם שלנו
הארץ שלנו
העיר
השכונה
הבית
מסתאבים
איך פרשה
רודפת גילוי
מחופה בטיוח
מתחיל חקירה
מעלה חשדות
מלווה באלימות
לפעמים פיזית
תמיד מילולית
עד הסתה
זה יסתיים בדם
או שמה
גם הדם הוא רק
עוד שלב
של סיאוב
With the introduction of a new train station, the ride now take a slightly less time (not significantly) and is less complicated.
My day today route today is like this:
And the ride back:
It takes a lot of my day to day time.
And it gives me a lot of free time, time to read, to write, to think.
Time that when I look back - was needed but I never know how to take it for myself. Time i am not sure i want to give away again, despite it taking time from the family and from work.
I need to find a better balance in my life, and this time to myself is a part of it.
Get in touch with me at: lee [plus] blog [at] elenbaas [dot] org [dot] il