i am sending my voice across the deep
reaching out to someone who may never answer
reaching out to me
with hope that along the way
some friends will jump up on the message
and by the time it gets to me
i will not be alone any more
הלכנו יחד
מדברים על מה שקרה
עוברים מנושא לנושא
חולקים תובנות, אבחנות
מדברים על הרגש
מדברים
מדברים
מברברים
היתה שיחה טובה
וטוב שהיתה
אבל כמה נשאר ממנה?
מה נלמד?
תמיד נשאר כשאלה פתוחה
לפעמים בשיחה אחרת
בזמן אחר
יש תשובה
עולה מן האוב
משהו מהשיחה הזו
כשניגשת אלי
להראות לי מה עשית
מתפקעת משמחה
מגאווה
העלית בי חיוך
לא רק על השפתיים
בכל הגוף
חיוך מאצבעות הרגליים
ועד לשערות הראש
כל כך יותר קל לי לדבר על פחד
כל כך יותר קל לי להכיר בו
להבין אותו
ואילו שמחה, אהבה
למרות שחיי מלאים בהם
קשה לי להעלות אותם על הכתב
את רגשותי השארתי בחוץ
הרחק מעבר לחומת הפחד
ואני מטייל לי בגן הסגור
רואה פרחי מחשבה
ניצני קשב
טיפות לב
מנסה לגנן כמיטב יכולתי
באופן קר
להשקות בתבונה
לדשן בידע
אבל הגן לא פורח
Get in touch with me at: lee [plus] blog [at] elenbaas [dot] org [dot] il