פרח בר קטן לבד

לא נחשב

מי מביט עליו

ומשהעז ונבט

לצד צמח בן תרבות

הוא כעשב רע מעושב.

לו היה זה הפרח

באותם צלם ודמות

גדול ממדים יותר

היה זוכה ביחס אחר.

ולו היה אותו פרח

לא אחד בדד

רק אחד מחבורה

בקרקפת או אשכול,

הרושם כבר היה גדול.

יחד היו עומדים בתחרות

עם פרח בן תרבות.

על הקיר תלוי שעון

פעימות הזמן מונה

מתקתק לילה ויום

בקצב בלתי משתנה

בעוצמה אחידה.

אך אנו מתוך שיגרה

לתקתוק כבר לא מאזינים

ובו כלל לא מבחינים.

הוא ברעש הרקע נבלע

נעלם לתת מודע.

אך קורה שבאופן פתאומי

באיזה רגע סתמי

תוך עיסוק יום יומי

חוזרים לשמוע

ולא ברור מדוע

טקטוק קצבי ורם

שלא נשמע מזמן

של אותו השעון

אף שלא השתנה

את מיקומו לא שינה

וכהרגלו בדבקות סופר

את הזמן העובר

באותם קצב ועצמה.

ויש שמתוך שגרת יומנו

ומפאת הרגלנו ועיסוקינו

קול אדם יקר שאתנו

שהוא מובן מאליו עבורנו

כתקתוקו של שעון

גם הוא כאילו נאלם

ברעש רקע כביכול נעלם.

אך בשונה מקול השעון

כאן יש חובה להתעורר

ולהאזין בזמן

פן חלילה נאחר.

תרגום משוודית רות שפירה

עלילה קופצנית ומשעשעת

שילוב אמין של עובדות היסטוריות עם המצאות פראיות

קריאה כיפית

סאגה משפחתית קורעת לב,

סיפור המסגרת לקה קלות בחוסר אמינות בגלל הצורה בה הוא מסופר: לפעמים כסיפור שקורה, ולפעמים כספור המסופר מפי אחת הדמויות

והמעבר בין שתי הצורות הללו אינו חלק דיו.

הסאגה עצמה משכנעת ונוגעת ללב. ספר שגרם לי להזיל דמעה יותר מפעם אחת. בעיקר דמעות כאב והשתתפות.

למי שמכיר וגדל בירושלים, גם אם לא באותם המקומות, והדורות, הספר בא עם בונוס: הוא מפיח חיים חדשים במקומות מוכרים, ומעלה ריחות ותמונות מהעבר.

השעות הגנובות של הלילה

רגע אחרי שכבר היה צריך לישון

המלאות במתיקות של עוד להספיק היום

הבאות עם המחיר של מחר

אילו השעות בהן אני מרשה לעצמי

לנוח מדאגות היום

בלי לנוח באמת

אילו השעות שאני משלם עליהן

ביוקר בימי המחרת