כאשר אני קורא את הספר הזה
אני נזכר למה החלטתי לשלוח את ילדי לבית הספר הדמוקרטי
ובשבר שהיה לי מול בית הספר
העקרונות, והמחשבה של החינוך הדמוקרטי כל כך נראים לי נכונים
כל כך מתאימים לי, לילדי ולכל אדם אחר שאני מכיר
כל כך מכינים לחיים בעידן שלנו, באופן מובהק בשונה ממערכת החינוך הרגילה
ויחד עם זאת, למדתי שתמיד הדבר החשוב ביותר
הוא מי האדם העובד עם ילדך
ולא המסגרת או המסלול אליו הוא שייך
ולצערי בשנתיים הראשונות שלנו בחינוך הדמוקרטי,
נוצר משבר אמון ביננו לבין הצוות אשר לא נתן לנו להשאיר שם את הילדים
אבל ככל שאני קורא בספר
מתחשק לי יותר ויותר לחזור למסגרת של חינוך דמוקרטי
לא לאותה האחת, אלה לאחרת
שאוכל להאמין באנשים המעורבים
יש רטובות של תשוקה
יש נקירות של חובה
יש ארוכות של אהבה
יש קצרות של מגע
כולן מחברות
נשמה לאחרת
כולן נשיקות
מאנגלית עמוס פארן
יש כמה ספרים שאני חוזר אליהם לאורך השנים
קורא שוב, טובע שוב בתוך הסיפור, ונהנה כבפעם הראשונה
זה אחד הספרים הללו
ההתנגשות של 3 התרבויות: היפנית הפיאודלית, מול האירופאית של תחילת עידן התגליות, מול הישראלית שלי היום כקורא.
סיפור האהבה הטראגית והבלתי אפשרית, על רקע מאבק האדירים בין השליטים השונים ביפן
פשוט לקרוא בנשימה עצורה, לטפוע בסיפור פעם נוסף, ןלהניח את הספר בצד.
בידיעה שאקרא בו שוב בעתיד, באותה ההנאה.
ערימות ערימות
נערמים האנשים
כולם בדרך
כולם ממהרים
ערימו ערימות
נדחסים התיקים
נעים לפה, לשם
בגלים גלים
ערימות ערימות
עולים הרגשות
בכל אחד
ערימות ערימות
הדאגות תופחות
וכך ממשיכה עגלת חיינו המלאה
ערימות ערימות
אני רואה אותך מולי
רחוקה כטפח
רחוקה שנות אור
ראשך, פנייך מסחררים את ראשי
בעודך מחשבת מטלות היום והמחר
אני פה ברגע
ואת שם בצורכי העולם הזה
במרחק
וכשאת פה
לוקחת חופש
אזי תורדות אותי הדאגות
ןשוב המרחק ביננו
אני רואה אותך מולי
רחוקה כטפח
רחוקה שנות אור
Get in touch with me at: lee [plus] blog [at] elenbaas [dot] org [dot] il