להביט על העולם מלמעלה
כשהכל מתגמד
לנשום את האויר מעל הערפיח
לחוש בקרירות העננים
ולנסוק
לרגע של צלילות
לרגע של חופש
לעוף
שם קדימה
יש סימן שאלה ענקי
מפחיד
הדרך אליו מפותלת
נחבאת בין הצללים
חלקה הקרוב אלי
מלא מהמורות
וכך אנו יוצאים לדרך
בחבורה קרובה
במשפחה
וחברים
עם השמחות המקילות על הקשיים
עם המריבות המאפילות על הצללים
עם האהבה המחברת את כולנו
נותנת את הכח
להמשיך לנוע
i am sending my void across the deep
reaching out to someone who may never answer
reaching out to me
with hope that along the way
some friends will jump up on the message
and by the time it gets to me
i will not be alone any more
הלכנו יחד
מדברים על מה שקרה
עוברים מנושא לנושא
חולקים תובנות, אבחנות
מדברים על הרגש
מדברים
מדברים
מברברים
היתה שיחה טובה
וטוב שהיתה
אבל כמה נשאר ממנה?
מה נלמד?
תמיד נשאר כשאלה פתוחה
לפעמים בשיחה אחרת
בזמן אחר
יש תשובה
עולה מן האוב
משהו מהשיחה הזו
כשניגשת אלי
להראות לי מה עשית
מתפקעת משמחה
מגאווה
העלית בי חיוך
לא רק על השפתיים
בכל הגוף
חיוך מאצבעות הרגליים
ועד לשערות הראש
Get in touch with me at: lee [plus] blog [at] elenbaas [dot] org [dot] il