חיריה

Posted by Lee Elenbaas

נזר הבריאה

משאיר את חותמו

כתמי צבע הבוקעים מכל עבר

החונקים את העולם סביבם

והאדם בחכמתו

אוסף ממיין ודוחס

ממחזר את עולמו

בונה הרים וגבעות

מעצב ומשנה

יוצר בריאה חדשה וריחנית


במגדל השן

Posted by Lee Elenbaas

יושב במגדל השן

ומחכה לנסיכה


חומות של שתיקה

עולות סביב

ותחושה של עיזבון


יושב במגדל השן

ומחכה לנסיכה


השריון ממורט ומבריק

תלוי על הקיר

ועדיין מראה סימני מאבק עתיק


יושב במגדל השן

ומחכה לנסיכה


מטה את ראשי מבעד לחלון

נותן לזקני להשתלשל מטה

עד אדן החלון


יושב במגדל השן

ומחכה לנסיכה


זורק ממחטה לכאן ולשם

וממתין שתבוא ותשאל

“האם שלך?”


יושב במגדל השן

ובונה עוד קומה



משחק האומץ

Posted by Lee Elenbaas

משחק האומץ הוא אחד האהובים עלי. אני בוחר יריב, גם אם הוא לא רוצה. ואם אין יריב, אני מוצא קיר שלא מוצא חן בעיני, לבן כדי שאוכל לראות לו את הלבן בעיניים. נעמד מולו, בוחן אותו מלמעלה למטה במבט מזלזל, ואז אני נועץ לו מבט ישר בעיניים. ומתחיל לצעוד אחורה, לא מסיר ממנו את המבט לרגע, מתרחק עד שקשה להבחין בעיניים.

אז אני מרכין את הראש, שומר את המבט נעול לו על העיניים, ומסתער.

רץ קדימה, בכל הכוח, גומע את המרחק במהירות שיא. לפעמים ההתרגשות כל כך גדולה, שאני חייב לעצום את עיני. ואז אני מנצח, תמיד!

יש יריבים מסוגים שונים, גם קירות גם אנשים. חלקם בורחים, נמצאים בכיוון אחר, ומתרחקים כשאני פותח את עיני.

יש רמאים, שסוטים הצידה ונותנים לי מכה בכתף או בצד. ויש גם את האמיצים, שנשארים עד ההתנגשות. אבל אפילו הם, לא יודעים לספוג את הכאב.

אני תמיד מנצח!



Advice to a Poet

Posted by Lee Elenbaas

Aim the camera in your head

click, and the moment is frozen in your memory

take out the tools

chisels, hammers and pokes

shape this image into words

work fast before it melts

not that it will ever go away

but hurry before it became something new.


When the work is done

Don’t ever look back

The frozen fragment that was left from the moment

Never feels the same any more

Just take your distance

And read it a while later

As a new experience.



רעיונות

Posted by Lee Elenbaas

מילים מידפקות על קירות ראשי

נוקשות ולא מקבלות תשובה

חוברות לרגע ונפרדות

מתערבלות אחת עם השניה

נולדות ומתות


ואני בכובע מחודד, וחטוטרת

בוחש בתמליל

מרתיח אותו עם רגשות

והבועות עולות מעלה ומתפוצצות

רעיונות אשר אובדים לעד


ופה ושם, כמו בועות סבון

רעיון עולה, שלם

ומגיע לגובה העיניים

שובר את האור בדרך חדשה

צובע מציאות